<h1>ספר האסופות סימן קס"ח</h1>
<h2>דף יא.</h2>
תשובת רבי' שמואל ב"ר מאיר כבשה הנמצאת טריפה והיתה חולבת, אין בידינו כח להתיר את החלב ואת הגבינות של תוך שלשה ימים לפני מציאת הטריפות, כיון שסרוכה בדופן קרום הוא שעלה מחמת נקב הריאה, לפי שהריאה שואבת כל מיני משקין והוגלד פי המכה בידוע שנטרפה וניקבה שלשה ימים קודם שחיטה. וראיה לדברי מצאתי בהלכות גיד הנשה והיכא דהוה ליה עיזא וחלב ממנה חלבא ועבד כמכא שקורין ציצרון ושחטה ואישתכח טריפה, אסור למיכל מההוא כמכא, ודוקא דידעינן מקמי דנחלב הויא טריפה, כגון הא דקאמ' [נ"א ע"א] הוגלד פי המכה בידוע שג' ימים קודם שחיטה וחלב טריפה אסור דתנן [קט"ז ע"ב] כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, הילכך ג' ימים למפרע אסור, דאיגלאי מילתא למפרע דאיתרעי חזקת הבהמה מה שהיתה בריאה מיום הולדה, ומיהו טפי מג' אין לנו לאסור, דיש לומר העמד בהמה על חזקת בריאותה, והשתא הוא דאיטרפה, כדא' בריש מסכת נדה [ב' ע"ב] דהיכא דליכא אלא חדא לריעותא אזלי' בתר חזקת הגוף, ואין כאן אלא חדא לריעותא דהרי טריפה לפניך, הלכך העמד הגוף על חזקתו. וכדתנן פ"א דכתובות [י"ב ע"ב] הנושא את האשה ולא מצא בה בתולים וכו' ומסקינן שם כר' אליעזר דהעמד הגוף על חזקתו, הלכך בהמה בחייה בחזקת היתר עומדת, עד שיוודע לך הטרפות וחלבה מותר עד מציאת טריפה, דאמרינן השתא דניטרפה. והא דאמרינן [ט' ע"א] בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכו' לענין אבר מן החי לענין בדיקת סכין ושחיטת סמנין דלא תצא מאיסור חיותה לומר היא נשחטה יפה, עד שיוודע לך במה נשחטה, אבל משנשחטה הרי היא בחזקת היתר לענין טרפות עד שיוודע לך במה נטרפה דהעמד הגוף על חזקתו שלא נטרפה והך חזקה אית בה מחיים להתיר החלב עד שעת שתמצא טרפה ודאי, ומן הטעמים הללו יש לי להתיר קודם ג' ימים, אבל תוך ג' ימים אין להתיר. ורבי' יצחק ב"ר יעקב חולק ואומר שכל הגבינות והחלב של שנים עשר חודש למפרע משנמצא טריפה, כלן אסורות שמא טריפה היתה למפרע והרב ר' אליעזר ב"ר יצחק השיב עליהם על רחל הנמצאת טרפה, וכל השנה חלבו ממנה וערבו חלבה עם חלב פרות ורחלות אחרות ועשו גבינות, לכאורה נראה לאסור, אלא שיש לה חזקת כשרות קצת, שאם הרחל יתירה על בת שנה, אם כן קודם שנה לשחיטתה כשרה היתה, ואפילו בתוך שנתה, הרי נתעברה וילדה, ואם כן קודם לכן כשרה היתה ולא נשאר בה אלא ספיקא דרבנן כמו מעת לעת שבנדה, ולא נגזור אלא לחד לישנא דרב הונא לקדש אבל לא לתרומה, לקדש ולתרומה אבל לא לחולין, הכי איתא בהדיא במסכת נדה [ו' ע"א] והכא הני גבינות נמי חולין נינהו ושריין שאין לבדות מלבנו גזירה שלא מצאנוה כתובה מדרבנן.
